<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין ר"ט</h1>
<h2>דף לג.</h2>
והמצוה הר"ט היא שצונו לכבד החכמים ולקום מפניהם ולגדל אותם והוא אמרו ית' (קדושים י"ט ל"ב) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ולשון ספרא תקום והדרת קימה שיש בה הידור. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק ראשון מקדושין (ל"ב:, ל"ג.:). ודע שעם היות מצוה זו מחוייבת לאנשים כלם בכלל, כלומר לכבד החכמים, ואפילו חכם לחכם השוה לו בחכמה כמו שבארו באמרם (ב"מ ל"ג.) תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה, דע שיש בכבוד דברים מיוחדים ונוספים על התלמיד וזה כי כבוד התלמיד את רבו יש בו תוספת גדולה על הכבוד שהוא חייב לכל חכם ויתחייב לו עם הכבוד המורא. שהם כבר בארו שחוק רבו עליו יותר גדול מחוק אביו שחייבו הכתוב לכבדו ולירא ממנו [לק' ר"י—רי"א]. ובבאור אמרו (מתני' שם, אבידה פי"ב ה"ב ות"ת רפ"ה) אביו ורבו רבו קודם. וכבר בארו (סנה' ה':) שאינו מותר לתלמיד לחלוק על רבו, רוצה לומר בחולק לצאת מהוראתו ודינו שיסמוך בסברתו וילמד או ידון או יורה אם לא יתן לו רשות. ואין מותר לו להתקוטט עמו או להתרעם ממנו ולא לחשדו, רוצה לומר שיהרהר עליו פועל או מאמר במין ממיני ההרהור, כי איפשר שלא ירצה זה. ובפרק חלק (ק"י.) אמרו כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר [פנחס כ"ו] בהצותם על י"י, כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה שנאמר [חקת כ'] המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את י"י, וכל המתרעם על רבו כמתרעם על השכינה שנאמר [בשלח ט"ז] לא עלינו תלונותיכם כי על י"י, כל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה שנאמר [חקת כ"א] וידבר העם באל"ים ובמשה. וזה כלו מבואר כי מחלוקת קרח ומריבת ישראל ותלונתם והאשימם וחשדם אמנם היה עם משה ועליו שהיה רבן שלכל ישראל ושם הכתוב כל ענין מהם על י"י. ובבאור אמרו (אבות פ"ד מי"ב) מורא רבך כמורא שמים. וזה כלו לקוח בראיה מהיות הכתוב מצוה לכבד החכמים והאבות, כמו שהתבאר בלשונות רבים מן התלמוד, לא שהיא מצוה בפני עצמה (כנ"ל שרש ב' עמ' נ"ב). והבין זה.
